איך אלבניה שינתה את חיי? תיעוד ממקור ראשון

קוראים לי ליאור ג'נח והסיפור שלי מתחיל בשנת 2017, עת נשלחתי על ידי מקום העבודה שלי לאלבניה לשבועיים. בתור אחד שחי חצי מהחיים באיטליה, שבקו אווירי נמצאת כחצי שעה מאלבניה (עוד נגיע לזה…), גדלתי עם הסטראוטיפ הרווח באיטליה על האלבני המהגר, העבריין, המכוער, חסר הסטייל, השודד והחסר הרחמים ולא הבנתי עד כמה אני עשוי להיות מופתע…

זה אני. צילום: מישל אלאל
זה אני. צילום: מישל אלאל

לא ידעתי למה לצפות אבל עבודה זה עבודה ושבועיים של שבירת שגרה קסמו לי והלכתי על זה. באותה התקופה לא היתה לאלבניה טיסה ישירה מישראל, ומסע שבקו ישר היה אמור לארוך שעה וחצי גג הפך להיות מסע מפרך של 8 שעות עם קונקשן לילי מהגיהנום בנמל תעופה אטאטורק באיסטנבול, שבסופו בשעה שמונה בבוקר שעון מקומי נחתתי בטירנה.

נהג מקומי שנשלח עבורי אסף אותי ביציאה מהטרמינל הקטן ולקח אותי למשרדי החברה במרכז העיר, ותוך כדי הדרך אני מסתכל מהחלון והרושם הראשוני הוא "וואעלייה לאן הגעתי… מדינת עולם שלישי".

הנהג עצמו, אדם מבוגר וחביב מאד דיבר רק אלבנית מה שהקשה את התקשורת, אבל ראו שהוא מתאמץ ובשילוב עם תנועות ידיים וקצת איטלקית הצלחנו לתקשר. הוא הוריד אותי בדיעבד במקום הלא נכון, ומצאתי את עצמי במרכז טירנה, עם מזוודה ובלי חיבור לאינטרנט. כאן ראיתי בפעם הראשונה את הנחמדות והכנסת האורחים המקסימה של האלבנים.

המהפך

נכנסתי לבית קפה מקומי שהיה הומה בגברים מבוגרים, ניגשתי לדלפק וסימנתי עם האצבע על הטלפון שלי שלא עובד ונתתי לאיש בדלפק את הפתק עם הכתובת שהייתי צריך להגיע אליה.

הוא חייך, סימן לי לשבת והגיש לי קפה וארוחת בוקר, והתקשר למספר הטלפון של איש הקשר שלי בטירנה שהיה כתוב על הדף. תוך 10 דקות איש הקשר הגיע, וכל ניסיון שלי לשלם על הארוחת בוקר נהדף בנימוס. מיותר לציין שארוחת הבוקר הייתה מדהימה!

במהלך השבועיים התוודעתי לאלבנים וכל הסטראוטיפים הישנים נעלמו כלא היו. מדובר באנשים חמים, מכניסי אורחים, שיעשו הכל כדי שתרגיש בבית.

הדור הצעיר מאד מלומד (מסתבר שרק בטירנה יש כ-30 מוסדות לימוד על תיכוניים שונים) ורובו גם מדבר לפחות שפה נוספת אחת על בוריה (איטלקית או אנגלית). מכיוון שאיטליה מאד קרובה הם גדלו עם שידורי הטלוויזיה האיטלקית וכך יש להם בסיס מעולה.

הדור הצעיר גם אוהב לצאת לבלות, להתלבש יפה ולהנות מהחיים, טירנה עצמה למרות שרואים שהיא עיר פוסט קומוניסטית, היא עיר חיה ותוססת, עם פאבים, מועדונים ומסעדות טרנדיים, והאוכל… אוי האוכל מעולה, ירקות פירות וחומרי גלם באיכות גבוהה, דגים טריים שמגיעים כל בוקר מעיר הנמל דורס (Durres) שנמצאת סך הכל שעה נסיעה, והקפה… הספורט הלאומי.

טירנה מלאה בבתי קפה, שתיית קפה בין חברים היא טקס שלם וחס וחלילה תנסה לשלם אם הזמינו אותך… אוי ואבוי! האוכלוסייה היא ברובה מוסלמית, אבל חילונית.

לראייה: הרבה מהם שותים אלכוהול (Raki, הליקר המקומי מעולה) ואוכלים חזיר, ובכלל לא מתעסקים בכל מה שקשור לדת. כמו שאמר לי בחור מקומי "אני מוסלמי, אשתי נוצרייה אורתודוכסית והילדים לומדים בבית ספר קתולי…". עוד על הסובלנות הדתית באלבניה תוכלו לקרוא כאן.

ראקי - האלכוהול המקומי שמלווה כל ארוחה
ראקי – האלכוהול המקומי שמלווה כל ארוחה

לפי מיטב ידיעתי לא גרו אז הרבה יהודים באלבניה ועל אחד מהם שמעתי שהוא בעל חנות תכשיטים בטירנה עם מגן דוד גדול מעל הדלת, רק שלצערי כל פעם שהגעתי אליה היא היתה סגורה ולא יצא לי להכיר אותו. בכלל האלבנים מתהדרים בכך שאף אחד מיהודי אלבניה לא גורש למחנות הריכוז במהלך המלחמה למרות שהמדינה היתה תחת כיבוש איטלקי – המלך לקח אותם תחת חסותו ושמר עליהם.

יוצאים מהעיר הגדולה …

בסוף השבוע פנה אלי מנהל המשרד המקומי, בחור בשם אדי, ושאל אותי אם יש לי תכניות לסופ"ש. לא הספקתי לענות "לא" וכבר הוא קבע שהוא מגיע לאסוף אותי מהמלון למחרת בבוקר ושאני האורח שלו לסופ"ש.

נסענו לטיול בהרים שמסביב לטירנה, עם נופים קסומים, כפרים נידחים, מי מעיינות שזורמים מתוך הסלע ואפשר פשוט לקרב את הפה ולשתות, ומסעדה אחת מאד מיוחדת: בשטח שבבעלות בעל המסעדה זורם מעיין, והוא ניצל את זה כדי לבנות בריכות לגידול דגים, והסועדים יכולים לבחור דג מהבריכה ולקבל אותו בצלחת.

גימיק נחמד אבל ויתרתי על הרעיון של דג באמצע ההרים והלכתי על מה שהמקומיים מזמינים: כבש שלם שמתבשל על שיפוד מסתובב על גריל פחמים במשך שעות ומוגש לך מחולק למנות, תענוג עילאי!

בנוסף התפנקנו על מנות שונות מהמטבח המקומי: קדרת בקר שמבושל בתוך גבינה מקומית דמויית ריקוטה עם רוטב חריף (מאד מיוחד), פשטידות שונות וירקות טריים שרק נקטפו מהשדה. תענוג.

למחרת יצאנו לשוק של טירנה, השוק נמצא ליד תחנת medreseja והוא כולל האנגר גדול שכולו חיקויים של מותגים (נייק אדידס מייקל קורס וכו') באיכות בינונית, ומלא דוכנים של תוצרת מקומית, פירות ירקות ומזון.

גולת הכותרת היתה מאפייה שבה טעמנו מהוריאציה המקומית לבורקס burrek, עשוייה מבצק פילו שנמתח דק דק וממולא בשלל מילויים כמו תרד, גבינה, רוטב עגבניות ושעועית (מפתיע!). נתקלתי גם בחנות של מוצרי פארם במחירים שכאן בארץ אפשר לחלום עליהם (דוגמה: דיאודורנטים ומשחות שיניים ממותגים מוכרים ברבע מהמחיר שאנחנו מכירים בארץ).

אחרי שבועיים נפלאים חזרתי לארץ ולצערי מאז לא יצא לי לחזור למדינה הנפלאה הזו. בדיעבד אותו טיול/נסיעת עבודה היתה אחד הזרזים שדחפו אותי לשנות קריירה וללכת להיות מורה דרך, בכך שלהבדיל מחופשה רגילה של סוף שבוע, כאן יצא לי ממש להיות בקרב המקומיים ולהיות אחד מהם למשך שבועיים,

באלבניה ירד לי האסימון שנסיעה למקום חדש היא לא שלמה בלי לחוות את המקום מנקודת מבט מקומית. אני התאהבתי. בטוח שזה יקרה גם לכם. בינתיים אתם מוזמנים לעקוב אחרי במדיה החברתית: