הלילה במלון ליביה הסתיים והשחר עלה. קמנו בבוקר אחרי שינה טובה, הכנו קפה (היו כיריים וקומקום בדירה) וירדנו 10 קומות במעלית לארוחת הבוקר שמוגשת בסגנון בופה בין 7:30 עד 10:30. ארוחת הבוקר היתה עשירה ומשביעה. ביצים, נקניקים, פרוסות לחם מלא, ירקות חתוכים גס, מאפים, ריבות, חמאה, מיצים, קרואסונים ומאפים.

בונקארט 1

משם נסענו לבונקארט 1 שנמצא כרבע שעה נסיעה מערבה לכיוון ההרים. מעט חששנו שכן מדובר בבונקר מעברה האפל של אלבניה שהוסב למוזיאון ויכלו להיות בו תכנים שיכלו להפחיד את הבנות אבל השומר בכניסה הרגיע אותנו שיש לא מעט ילדים שמגיעים לכאן ונהנים מאוד.

הכניסה לבונקארט עם רכב נעשית דרך מנהרה ארוכה שמובילה מהכביש לחניה. לאורכה נשמעת מוזיקת רקע קומוניסטית מטרידה מעט אבל עוברים את זה וחונים ברחבה שליד הכניסה. משלמים 26 אירו ועולים בשביל אל הכניסה לבונקר.

הבונקר מחופה קירות בטון בעובי של מטר בחלק מהמקומות והוא מחולק לכמה מפלסים שכל אחד מהם צבוע בצבע אחר לפי נושא המפלס.

כל מפלס מכיל מסדרון ארוך בן עשרות מטרים ולאורכו יש כניסות לחדרים רבים. בכל חדר יש מיצג. פעם זה מיצג וידאו, פעם בובות חיילים לבושות במדים ובמסיכות אב"ך ופעם אלו תערוכות אומנותיות שמדברות על חופש וחזון.

אחד הדברים הלא נתפסים כאן הוא אולם קולנוע ענקי שקבור מתחת לאדמה. למרות שבחלק מהחדרים היתה אווירה אפלולית משהו נראה שהילדים לא הוטרדו מהתוכן כאן יתר על המידה.

לאחר כשעה סיימנו ויצאנו אל האור. לא יכולנו שלא לעשות בראש את ההשוואה עם המנהרות של החמאס בעזה ואת מה שעובר על החטופים שלנו שם…

הר דאייטי

הדרך מהבונקארט 1 אל הרכבל שמוביל אל הר דאייטי נמשכת בדיוק 3 דקות. נוסעים חזרה במנהרה, פונים ימינה אל הירידה וברחוב שלאחר מכן עולים ימינה לפי השילוט ומגיעים אל החניה. משלמים שוב והפעם 44 אירו למשפחה ועומדים בתור של 5 דקות.

הנסיעה מעלה לגובה של מעל 1500 מטרים מעל פני הים אורכת כרבע שעה שמרגישה כמו נצח. יש לך המון זמן לעכל את זה שאתה בין שמים לארץ. הנופים מטריפים והבנות לא מפסיקות לנופף לשלום לכל קרונית שחוצה אותנו בכיוון ההפוך.

בפסגה יש מרפסת תצפית, מלון קטן, לאונג' בר, מסעדה מפוצצת עד אפס מקום, מתחם משחקים לילדים כולל פיינטבול, מיניגולף מקסים וטלסקופ תצפית.

בילינו מעט במתחם וירדנו בחזרה עוד רבע שעה עם נופים מהממים והפעם בכיוון ההפוך. הנענו ונסענו למסעדת Fresku כדי להפיג את הרעב. על הדרך עצרנו כדי לקנות מעמד לטלפון הסלולרי (1000 לק שהם 10 אירו) מה שהוכיח את עצמו כבין ההשקעות הטובות ביותר בטיול הזה.

במסעדת פרסקו בנוהל הזמנו פסטה, פיצה, גבינה יוונית עם דבש ושומשום, מאכל אלבני שנקרא Tave dehu ושתיה. 29 אירו לכל החגיגה והרמה – גבוהה מאוד!

קרויה

עלינו שוב על הרכב כשפנינו אל העיר העתיקה קרויה. שעה ורבע נסיעה והיינו אמורים להיות שם אבל פספוס של מחלף אחד והארכנו את הדרך בעוד כחצי שעה. לא נורא, איילה נרדמה בינתיים.

בדרך ראינו כמה רכבי חתונה. קטע, זה לא רכב אחד של חתן וכלה מקושט שנוסע לצילומים אלא שיירה של רכבים מקושטים למשעי שמלווים אותו. חגיגה לעיניים.

קרויה נמצאת למעשה על רכס ההרים שאליהם טיפסנו מקודם עם הרכבל אבל כעשרים קילומטרים צפונה בקו אווירי מטירנה. יוצאים מטירנה צפונה לפי השילוט, מטפסים ברכב השכור בכביש מתפתל על צלע ההר ומגיעים אל העיר שבראשה נמצא מבצר עתיק בן ה-500 שנה.

החנינו ליד מלון Hotel europa kruje. כל המלון 3 חדרים אבל חדש דנדש והלוקיישן שלו נהדר – דקה הליכה מהבזאר. קיבלנו מפתחות ונכנסנו לחדרון שבו מיטה זוגית ומיטת קומתיים. ארוחת הבוקר כך נאמר לנו, תוגש בבוקר בגלידריה שלמטה. התמקמנו ויצאנו אל טירת קרויה.

בדרך עברנו בבזאר העתיק, הרצפות שם עשויות אבנים חלקות וקשה שלא למעוד. יש מצב שעשו את זה בכוונה, כדי שההליכה ליד הדוכנים והחנויות תהיה איטית. כך או כך, היה המון מה לראות בדרך.

אל הטירה הגענו בדיוק ברבע לשבע, מעט לפני השקיעה. התיישבנו במסעדה של אמיליאנו (יש לו גם מלונית קטנה בתוך המבצר) שנמצאת ממש על חומות העיר העתיקה ומשם צפינו בשקיעה המדהימה שבעמק. אכלנו ארוחה אלבנית מסורתית וחזרנו למלון מותשים אך מרוצים.

דבר המאיה

בבוקר קמנו ולאחר ארוחת בוקר של נקניקיות, ביצה מקושקשת וחתיכות מלפפון ענקי – הלכנו לאטרקציה הראשונה – הבונקרט. זה הבונקר הכי גדול באלבניה, הוא באמת ענק ומאוד מסועף עם המון חדרים. חששתי בהתחלה שיהיו דברים שפחות מתאימים לילדים, אבל בתכל'ס זה היה סבבה והיה רק חדר אחד או שניים היו עם קולות מפחידים או חשוכים מדי. בעיקרון יופי של מקום לילדים שאוהבים לרוץ קדימה לפני ההורים.

במרחק נסיעה קצר הגענו לרכבל שמעל העיר. אחד הרכבלים היותר ארוכים שיצא לי להיות בהם (בערך רבע שעה באויר), נוף מהמם. המלצה חמה – תביאו מאוורר ידני קטן או מניפה כי מאוד חם שם ואין מזגן…

הבנות בעיקר התלהבו לעשות שלום בנפנופי ידיים לקרונות שכל פעם הגיעו אלינו (לזכות האלבנים יש לומר שרובם החזירו שלום בחיוך).
למעלה הנוף מהמם, יש שם מיני גולף מגניב ומסעדה. חיפשנו גלידה אבל לא היה משהו נורמלי והבנות כבר היו חסרות סבלנות אז רק עשינו כמה תמונות וירדנו חזרה למטה. אני פחות התחברתי לעיר, יותר חיכיתי לעלות צפונה לטבע, לכפרים ולירוק הלא נגמר.

לא מצאנו פעילויות מעניינות נוספות בעיר ולכן עלינו על האוטו ונסענו במשך שעה לקרויה שהיא עיר מהממת, עם אוירה של פעם, שוק עם דוכנים של פעם מלאי שטיחים מצמר, יצירות מעץ, משחקים זולים לילדים ומזכרות מקומיות.

לקח לנו קצת זמן למצוא את המלון כי הוא יחסית קטן אבל כשמצאנו – הוא נחמד מאוד. אומנם חדר קטנטן אבל הכול נראה חדש ונקי. ארוחת ערב אכלנו במסעדה במבצר בראש ההר מעל העיר – נוף מדהים, שקיעה מרהיבה ואוכל מקומי. יש שם גם מגרש משחקים קטן שנתן לנו 10 דקות של שקט…

כל ימי הטיול

• יום 1: נחיתה והתמצאות בטירנה
• יום 2:בין בונקרים, הרים ומבצרים עתיקים
• יום 3: מהשוק העירוני ההומה לבקתת הרים מקסימה ושקטה
• יום 4: מכנסייה עתיקה ועד אומגה מרגשת
• יום 5: שקודרה: יממה בעיר האלבנית השוקקת
• יום 6: טבע עוצר נשימה מאגם קומן לנהר שאלה, שייט, מוזיקה ואדרנלין
• יום 7: חמש מאות לק וחוויות של יום אחרון

פורסם ב:

• אלבניה