בדרך לבלתי ידוע – סיפור מסע באלבניה

מוזרה, עתיקה ויפה וממש לא אכפת לה איך תגדירו אותה כי אלבניה היא צומת תרבותית בין מזרח ומערב וכל טיול בה היא הרפתקה.

אלבניה - מדינה שהיא הזמנה להרפתקה

אלבניה – מדינה שהיא הזמנה להרפתקה

אנחנו התחלנו את המסע שלנו בקורפו שביוון כדי להימנע מהכאוס של הבירה האלבנית טירנה, כך שהצללית הראשונית של אלבניה התגלתה לנו מעבר לעננים. הרגשנו כמו כריסטופר קולומבוס שמגלה ארץ חדשה, אבל זאת הייתה רק ההתחלה שחשבנו שהיא סימן לבאות.

כאשר ירדנו מהמעבורת בנמל סרנדה הופתענו לגלות בניינים גבוהים לאורך החוף. החלטנו שהריביירה האלבנית והתיירותית פחות בשבילנו ושאנחנו רוצים לגלות את אלבניה האותנטית, זאת שכוללת עבר ביזנטי עשיר, מלונות בסגנון מסורתי, מסגדים, טירות ובעיקר מסעדות שמגישות מטעמים מקומיים.

הכל יחסי

האיש שפגשנו בסוכנות להשכרת הרכב אמר לנו רק משפט אחד: "באלבניה היא אפשר ללכת לאיבוד כי מקסימום תגיעו לקוסובו". כמובן שהוא טעה. למעשה, הודות לעובדה שמערכות הסלולר במדינה לא מאוד אמינות חובה להצטייד במפה קשיחה לכל צרה שלא תבוא.

מכיוון שבאלבניה מכוניות פרטיות קיימות רק כ-25 שנה יש לזה השפעה. למשל, נהיגה פרועה, תמרורים לא ברורים וחנייה כפולה הם חלק מהשגרה. מצד שני, מכוניות מרצדס יוקרתיות ורכבי שטח מבריקים מצויים פה בשפע לצד אמצעי תחבורה מסורתיים יותר: חמור, אופניים או רגליים. מסתבר שהכל יחסי גם בתחום התחבורה.

חמור - אחד מאמצעי התחבורה המסורתיים של אלבניה

חמור – אחד מאמצעי התחבורה המסורתיים של אלבניה

הפוך, גוטה, הפוך

וזה כמובן לא הכל כי מסתבר שבאלבניה הכל הפוך. בראש ובראשונה השפה האלבנית לא דומה לשום דבר שהכרנו בעבר. אמנם כשליש מאוכלוסיית אלבניה מתגוררת מחוץ למדינה והאיטלקית בה נפוצה, אבל רוב האנשים לא דוברים אנגלית כך שנאלצנו להסתדר איכשהו…

למשל, במהלך הביקור במדינה נאלצנו (ולפעמים אפיל הצלחנו) להבין את תנועות הראש המוזרות של האלבנים. למשל, הנהון שמשמעו "לא" וניד מצד לצד שמשמעו "כן".

גם מבחינת האוכל הדברים פה עובדים אחרת. למשל, ארוחת הבוקר מתחילה בעוגה, ממשיכה בפטה, עגבניות ונקניקים ומסתיימת בביצים, קפה ופירות. עולם הפוך כבר אמרנו?

בוטרינט

היעד הראשון שלנו באלבניה היה בוטרינט – אתר עתיקות שהוכר כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו שנמצא דרומית לסרנדה. המקום כולל עתיקות מהתקופה הרומית, הביזנטית והוונציאנית וגם מוזיאון קטן שאנחנו מצאנו שהוא מעולה.

השעות שהעברנו שם היו מבחינתנו מופלאות, בעיקר הודות לנופים הימיים המרהיבים, הסנוניות שחגו מעלינו ופרחי הבר שהעניקו ריח ניחוח מבשם וקסום.

ארוחת צהרים אכלנו במסעדה של מלון Mussel שלא רק נמצאת ממש על הלגונה, אלא גם משקיפה על נוף הררי מרהיב ביופיו. האוכל היא לא פחות נפלא מהנוף: מולים טריים, פירות ים, דג בגריל ויין מקומי במחיר שבארץ היה מספיק בקושי למנה ראשונה.

בוטרינט - השלווה בהתגלמותה

בוטרינט – השלווה בהתגלמותה

חמישים גוונים של כחול

שבעים ומרוצים המשכנו לנקודה הבאה שלנו במסע – מעיין העין הכחולה. (נא לא להתבלבל עם מעיין בשם זהה בצפון אלבניה). המעיין פה נמצא באמצע עמק, כך שהניגוד בין הכחול של המים והשמים והירוק של הצמחייה הוא לא פחות ממשגע.

אנחנו התהפנטנו מהזרימה המעגלית, מהגוונים השונים של הצבע הכחול ומחיות הבר שהגיעו כדי ליהנות בדיוק כמונו מהפלא הזה.

אולי היינו מבוסמים מהיין או מבעבוע המים בסלע הקרסטי, אבל אנחנו יכולים להישבע שראינו סוסי בר ועדרים של כבשים ועזים. האמת שהיא זה לא ממש משנה אם נפלנו קורבן לתעתוע אופטי אלבני או לא. העיקר שנהנינו.

ג'ירוקסטרה – לא רק טירה

התחנה הבאה שלנו הייתה ג'ירוקסטרה שידועה בטירה שלה, אבל היא הרבה יותר. אנחנו אהבנו במיוחד את Skënduli House עליו קיבלנו הסבר מבן הדור ה-11 למגורים במקום. או במילים אחרות: הנכד של הנכד של הנכד של הנכד של מי שהקים את הבית. או משהו כזה…

לא פחות מעניין מבחינתנו היה הבונקר שנבנה כנגד מתקפות האוויר וכולל מבוך מנהרות ומשרדים – הכל מתחת לפני הקרקע.

הדרך צפונה דרך כבישים צרים והרים תלולים הייתה מענגת במיוחד, בעיקר בשל העובדה שלאורך המסלול ראינו את נהר Vjosa ששיקף במימיו את השמש המקומית – מה שנראה לנו כמו יהלומים נוצצים.

תצפית על נהר Vjosa בדרך לג'ירוקסטרה

תצפית על נהר Vjosa בדרך לג'ירוקסטרה

בראט

בסופה של נסיעה אטית ומייסרת לאורך כביש מפותל ומשובש הגענו ל- Byllis, עיר בת 2500 שנה שננטשה במהלך השנים. היופי של המקום היה לדעתנו רק הספתח למה שהיא מבחינתנו גולת הכותרת – העיר בראט.

גם עיר זו הוכרזה ע"י אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, אבל היא מלאת חיים ותוססת, כך שביקור ב"עיר אלף החלונות" שנמצאת לגדות נהר Osumi הייתה החוויה המשמעותית בטיול כולו.

העיר עם הבתים העותמאניים המדורגים הוקמה על שתי גבעות שמהוות תמונת מראה, כך שהשילוב שלהם עם המצודה המקומית הוא לא פחות מחגיגה לעיניים.

השיטוט בין הכנסיות מתקופת ימי הביניים, המסגדים המתפוררים, הבתים הפרטיים והמוזיאון לאמנות ביזנטית מילאו לנו את הלב והמסעדות המקומיות מילאו לנו את הקיבה.

יש הפתעות בחיים…

גם בראט הפתיעה אותנו לגמרי. למשל, במסעדה שפונה לנוף אכלנו מנה מצוינת של צפרדעים מטוגנות בבלילה. מסתבר שהן טריות לחלוטין ונשלו מהנהר עוד באותו יום.

לא העלינו על דעתנו שבמדינה שנדמתה לנו פרימיטיבית ואסלאמית מסורתית נהנה מארוחה צרפתית משובחת, אבל מסתבר שיש הפתעות בחיים…

גם האוכל המקומי היה לא פחות טעים. פשטידה של תרד מפולפל (byrek me spinaq) , כבש שנאפה ביוגורט (tave kosi) וכמובן יין אדום שהיה לא פחות ממופלא.

דיונון בעשבי תיבול - מעדן לחך ולעיניים

דיונון בעשבי תיבול – מעדן לחך ולעיניים

התובנות שלנו…

באלבניה הבנו שהנצרות, האסלאם והיהדות יכולים לחיות בשלווה ובהרמוניה זה לצד זה, כך שזו הייתה התובנה אולי הכי חשובה שחזרנו איתה מהטיול.

למשל, בבראט שוכנים זה לצד זה ובמרחק נגיעה אחד מהשני מסגד מהמאה ה-15, קבר של קדוש סופי, מוזיאון יהודי וקתדרלה אורתודוקסית, כך שהיא סמל לסובלנות דתית הלכה למעשה.

מכיוון שמדובר במדינה שמהווה מקום מפגש תרבותי של הבלקן, איטליה ויוון באווירה ים תיכונית ובמחיר זול להפליא המסקנה שלנו ברורה – כדאי שתזמינו לכאן טיסה עוד היום (המחירים – זולים מאוד).