בונקארט 1 Bunk’Art – הבונקר שהפך למוזיאון

בונקארט 1 הוא בונקר בלב בירת אלבניה טירנה שנבנה ב-1976 במסגרת הפרנויות של השלטון הקומוניסטי האלבני ושהפך ב-2014 למוזיאון לאמנות. המוזיאון היום עוסק בשני תחומים.

  • בהיסטוריה של הצבא הקומוניסטי האלבני.
  • ובחיי היומיום של האוכלוסייה האלבנית במהלך המשטר הקומוניסטי במדינה.

במוזיאון מוצגות תערוכות שונות ב-9 חדרי הבונקר, אבל גולת הכותרת היא אולם הישיבות לשעבר. הודות לאקוסטיקה של המקום הוא משמש כיום כבמה להופעות של קונצרטים בתחום המוזיקה הקלאסית והג'אז. חשוב לא להתבלבל עם בונקארט 2 – המוזיאון שמציג את ההיסטוריה של אלבניה ובעיקר המלחמות שהתרחשו בה במאה ה-20.

מוזיאון בונקארט באלבניה

מוזיאון בונקארט באלבניה

מה יש בבונקארט 1?

החדר של אנוור הוג'ה

הוג'ה היה רמטכ"ל צבא אלבניה בזמן בניית הבונקר (1972-8) וחדר זה יועד לו ולאשתו, כך שהוא הגדול והמפואר מבין חדרי המקום. החדר כולל עמדת קבלה שאוישה ע"י המזכירה האישית של הוג'ה, חדר עבודה, חדר שינה וחדר רחצה. למרות שהוג'ה היה המוח שמאחורי הבונקר הוא מעולם לא ישן בו. החדר כולל רהיטים בסיסיים ולא יוקרתיים, אבל עדיין נחשב לחדר האלגנטי ביותר מבין חדרי הבונקר. למשל, הודות לעובדה שהמקום יועד לרמטכ"ל צבא אלבניה הוא היחידי שכולל שטיח וקירות אקוסטיים.

החדר שלראש ממשלת אלבניה Mehmet Shehu

Mehmet Shehu היה ראש ממשלת אלבניה ושר הבטחון במהלך בניית הבונקר וחדר זה יועד לו. המקום כולל חדר קבלה, משרד, חדר שינה וחדר רחצה ונחשב לשני המפואר במתחם כולו. חדר זה קטן במעט מהחדר של אנוור הוג'ה וכולל קירות בחיפוי עץ.

חדר הקצין

חדר זה כולל את כל הדרוש לקצין ששירת במקום לרבות מדים, ריהוט וציוד צבאי מקורי.

הבית הסוציאליסטי

הבית הוא הלב והסמל של המשפחות האלבניות ואפילו המשטר הקומוניסטי לא פגע בכך. למרות שבשנים הראשונות לאחר מלחמת העולם השניה היו אלפי מקרים של הפקעת דיור, בעיקר נגד סוחרים אמידים (שנקראים באלבנית “Kulak”) – עדיין רוב האוכלוסייה האלבנית לא יכלה לקנות דירה. אמנם היו כאלה שקנו או בנו בתים פרטיים, אבל אלה היו בניינים שלרוב כללו קומה אחת או שתיים. רוב האוכלוסייה התגוררה בדיור ציבורי ושילמה שכ"ד למדינה, מה שהצריך קבלת אישור מהמפלגה הקומוניסטית.

עדיפות לקבלת דיור ציבורי ניתנה למי שעסק בפעילות התנדבותית כלשהי, אבל במידה והדירה שקיבל הייתה גדולה, הוא הוכרח לחלוק אותה עם משפחה אחרת (אחת לפחות). המשמעות היא שרוב בתי הדיור הציבורי דומים זה לזה מבחינת אדריכלות ועיצוב.

למשל, הריהוט נרכש בשוק המקומי ע"פ דגמים שיוצרו אך ורק באלבניה, כך שהם נבדלו זה מזה רק בגודל ובמחיר. "הבית הסוציאליסטי" מציג דירה אלבנית טיפוסית כדוגמה לרעיון הדיור הציבורי במדינה.

דיור ציבורי אלבני

דיור ציבורי אלבני

תערוכה אודות הספורט באלבניה בשנים 1945-1990

המשטר הקומוניסטי האלבני ראה בספורט ובחינוך גופני של העם כאחד מעמודי התווך של האידיאולוגיה, בעיקר כדי שהאזרחים יהיו מוכנים לקרב בכל עת. בבתי הספר באלבניה כל שיעור התחיל ע"י ביצוע תרגילי התעמלות בכיתה, כך שלא פלא שהתלמידים ביחד עם החיילים היו הגיבורים הראשיים במצעדים שאורגנו לכבוד הדיקטטור.

לצד החינוך הגופני שהחל בבתי הספר היסודיים ונמשך עד לפועלים בקואופרטיבים המרוחקים ביותר, הוענקה באלבניה גם תשומת לב מיוחדת בפיתוח הספורט. למשל, התאחדות הספורט האלבנית נוסדה ב-1945 וכבר שנה לאחר מכן אלבניה זכתה בתוארה הראשון – אלופת הבלקן בכדורגל. במהלך השנים ספורטאים אלבנים השתתפו בתחרויות ספורט בינ"ל וזכו במדליות בענפים כמו אתלטיקה, ירי, כדורעף וכדומה. עם זאת, היו ענפי ספורט שנחשבים לאלימים (למשל אגרוף) והספורטאים שנסעו לתחרויות בחו"ל זכו למעקב של ה-Sigurimi, המשטרה החשאית האלבנית. חדר זה מציג את סיפורו של הספורט באלבניה.

מוזיאון התקשורת הבינאישית

סיסמת המשטר הקומוניסטי באלבניה הייתה: "בלי תקשורת בינאישית אין פיקוד ובלי פיקוד אין ניצחון". חלק מהבונקר נועד לצרכי תקשורת ובחדר זה ניתן לצפות במכשירים התקשורת והציתות המקוריים ששימשו את הצבא האלבני.

חדר התקשורת בבונקארט

חדר התקשורת בבונקארט

חדר הרמטכ"ל

המקום כולל חדר המתנה, חדר עבודה, חדר שינה וחדר רחצה. במקרה של מלחמה הישיבות המבצעיות החשאיות היו אמורות להתקיים כאן, מה שמסביר מדוע יש לו כניסות רבות.

תערוכת החינוך באלבניה בשנים 1945-1990

לאחר מלחמת העולם השנייה נערכו באלבניה רפורמות שונות בתחום החינוך. הצעד הראשון היה קמפיין כנגד בערות. ע"פ מפקד אוכלוסין שנערך ב-30.9.1945 אוכלוסיית אלבניה מנתה קצת מעל מיליון איש, כ-80% מהם היו אנאלפביתיים. באותה שנה נפתחו 566 קורסים שבהם למדו כ-10,000 לקרוא לכתוב, אבל הם לא היו בגדר חובה. בשנת 1949 הועבר חוק באלבניה שלפי כל אדם עד גיל 40 חייב להשתתף בקורסים אלו.

לאחר 5 שנים כ-130,000 איש למדו לקרוא ולכתוב. בשנת 1955 הוכרז פומבית כי אלבניה חיסלה את הבערות עד גיל 40. עם זאת, התחום החינוכי שבו השקיעה אלבניה יותר מכל היה בתי הספר היסודיים. הלמידה בהם נמשכה 7 שנים והחל משנות השישים 8 שנים. באלבניה הושקעו מאמצים גם בתחום החינוך העל-יסודי. למשל, בשנים 1946-7 היו במדינה רק 6 תיכונים, אבל בשנה שלאחר מכן מספרם גדל ל-20.

החינוך העל-יסודי באלבניה התפתח במיוחד במהלך שנות ה-60, אבל הוא התמקד בהכשרה מקצועית מסיבה אחת – המדינה הייתה זקוקה לאנשי מקצוע. ההשכלה הגבוהה באלבניה אף היא זכתה למענה. בשנת 1946 היה במדינה מוסד אחד ללימודים גבוהים, המכון הפדגוגי בטירנה שהכשיר מורים בתוכנית שנמשכה שנתיים. לאחר 1951 נפתחו במדינה סמינרים למורים שהלימודים בהם נמשכו 3-5 שנים, כך שבשנת 1955-6 היו בה 6 סמינרים שכללו 22 פקולטות וכ-1500 סטודנטים. אוניברסיטת טירנה פתחה את שעריה רק ב-1957 ובשנת 1962 נפתחה האוניברסיטה החקלאית בעיר.

כל מערכות החינוך באלבניה חינכו לחברה סוציאליסטית ולימדו נושאים פוליטיים כמו תולדות המפלגה הקומוניסטית, מרקסיזם, האידיאולוגיה הקומוניסטית ועוד. כל מוסדות החינוך אורגנו בהתאם ל"משולש המפכני" שבבסיסו ההוראה, עבודה יצרנית וחינוך גופני במטרה ליצור אדם חדש. חדר זה מציג את סיפורו של החינוך באלבניה בשנים אלו.

חדר תוכנית הבונקריזציה של אלבניה (1975-1983)

בשנת 1971 החלה תוכנית הבונקריזציה של אלבניה שמהלכה תוכננו להיבנות במדינה בונקרים – בונקר לכל 10 תושבים. לאורך השנים נבנו יותר מ-700,000 בונקרים.

אחד מאלפי הבונקרים באלבניה

אחד מאלפי הבונקרים באלבניה

במהלך תקופה זו נהרגו מאות חיילים ואזרחים בתאונות עבודה שנחשבים עד היום לקרבנות הנשכחים של הקומוניזם. חדר זה מציג את תכנית זו ואת אלו שקיפחו את חייהם במהלך מימושה.

פרטים נוספים

ואנקדוטה קטנה לסיום, עוד בשנות ה-90, היו מקרים של אזרחים זרים שרכשו בונקר (אמיתי, בגודל מלא) כמו זה שהופיע בסרט האלבני מתחילת המילניום Tirana Viti Zero. כיום, הבונקר היחיד שתוכלו לקנות באלבניה יגיע בצורת מאפרה.