חבטה, אני נופל… אני מצליח לקום והודף את אותו אחד שחבט בי. החבר שלו מגיע אבל הפעם הוא עם נשק חם. אני מבין שכדאי לי לחשוב על פיתרון יצירתי למצב. אני לוקח נשימה עמוקה ו…מתעורר בבקתה היפה שלנו בט'ת כשהרגל של דנה מונחת ליד הבטן שלי מוכנה לעוד בעיטה. עכשיו הכל מסתדר…

ארוחת הבוקר טעימה ובריאה כרגיל, אנחנו מקפלים את הציוד, עולים על הרכב ונוסעים אל הגשר של ט'ת. שם אנחנו קונים קפוצ'ינו ואמריקנו, עושים כמה תמונות של מה שהמקומיים הפכו אותו לחוף (אפילו כיסאות ים יש שם) ומתחילים לנסוע לכיוון שקודרה.

הדרך מעלפת כמו בנסיעה הלוך והרגל קצת יותר כבדה על הגז. ככה זה כשמתרגלים לצורת הנהיגה של האלבנים.

עוצרים מדי פעם לעשות תמונות אבל מתים כבר להגיע לשקודרה. אם עד היום התמקמנו ללינה במקומות קטנים הפעם אנחנו מתפנקים בדירת 100 מ"ר ממש על המדרחוב של שקודרה. אמורה להיות מרפסת והתמונות של המקום נראות ממש טוב, כמו גם הביקורות.

הדרך ההררית הופכת למישורית לאט לאט והזמן מתקצר. שעתיים וחצי כולל עצירות עברו ואנחנו בכניסה לבניין. מחנים את הרכב ועולים 4 קומות במעלית לדירה נהדרת, מאובזרת ומרוהטת.

אנחנו מניחים את הדברים, נחים מעט ויורדים אל המדרחוב הסמוך.

לאיילה היה רגע של משבר אבל הוא נפתר עם פיצה שהזמנו לכולם ושתייה שכבר הספקנו להבין שהיא 1. לא מוגזת 2. ושהילדים מאוד אוהבים אותה.

סיימנו משבר אחד ועברנו למשבר אחר כשדנה החליטה שהיא עייפה מ"כל הנסיעות האלה" ושהיא רוצה לחזור לישון. אני ומאיה מצליחים איכשהוא לשכנע אותה לעלות לרכב ונוסעים 10 דקות לכיוון טירת רוזפה.

טירת רוזפה

אפשר להגיע עם רכב עד הכניסה לטירה, הכניסה למבוגר 2 אירו וילדים נכנסים בחינם.

אנחנו מדדים מעלה על אבני מדרך שבני אדם מחליקים עליהם אבל סוסים כנראה שלא ואחרי עוד 10 דקות של טיפוס מגיעים אל הרחבה הראשונה והמשעממת של המבצר.

ממשיכים לרחבה השניה, שם נושבת עלינו רוח צוננת ועוברים לרחבה השלישית ממנה נשקפים הנהרות והאגמים של שקודרה. רק בשביל החלק הזה היה שווה כל הטיפוס והטיפול במשברים.

אני משלם עוד 2 אירו ונכנס לבדי למוזיאון. קצת היסטוריה, קצת כלי מלחמה ובניין עתיקים וחוזרים לרכב.

מפעל המסיכות הונציאניות הידוע של שקודרה

המפעל הזה יחודי מסוגו בעולם והוא הספק הראשי של מסיכות לקרנבל המסכות של וונציה. המסיכות עשויות עיסת נייר וצבועות ומקושטות בעבודת יד של אמנים שונים מהאיזור.

אנחנו ממשיכים 15 דקות אליו אבל מספיקים רק לראות את חנות המפעל. אם תגיעו עד חמש תספיקו לראות גם את הפועלים במלאכתם ואולי אפילו ליצור מסיכה משלכם! להרחבה על המפעל הקליקו כאן.

המסיכות מרשימות מאוד. העלויות של כל יצירה כזו מתחיל בכמה עשרות אירו ובקלות בקלות יכול להגיע לאלפי יורו. כאמור, הכל נעשה כאן בעבודת יד ויש גם יצירות וקישוטים עשויים זכוכית ונציאנית בשם Murano וגם אותם ניתן לרכוש במקום. מקסים ומלהיב.

מכאן חזרנו למרכז העיר, היתה לנו משהו כמו שעה לשרוף עד ארוחת הערב אז הסתובבנו במדרחוב, מאיה מדדה בגדים, הבנות קנו משקפי שמש ואני בדיעבד מסתבר, הייתי עסוק בלאבד ארנק.

מסעדת טרדיטה

על המלון והמסעדה הזו כתבנו כבר כתבה נפרדת בעבר. המיוחד במקום הוא האוכל האלבני המסורתי שמוגש כאן והמיקום של המסעדה בלב מבנה עתיק ומקסים ממש במרכז העיר.

הגענו לכאן לאכול ארוחת ערב בשבע וחצי כשבשמונה אמורה להיות הופעה. בסופו של דבר הסתבר שזמר שמסתובב כאן בין השולחנות עם מוזיקה מוקלטת מראש נחשב כאן להופעה. ניחא.

הבנו שיש ימים שבהם יש כאן הופעות פולקלור רציניות הרבה יותר. בקיצור, התמקדנו באוכל שהיה טעים מאוד.

דבר המאיה

בבוקר לאחר שוב אותה ארוחת בוקר עם נוף הררי, עלינו על הרכב ונסענו לעיר שקודרה ליומיים הקרובים והאחרונים באלבניה. ישר כשיורדים מההרים מרגישים את החום של אוגוסט ומיד מתגעגעים לרעננות של ט'ת.

שקודרה שוקקת, מלאה בתיירים ובמקומיים. הגענו לדירה שלנו ליומיים הקרובים, דירה גדולה עם שני חדרי שינה, שני שירותים וסלון גדול. איך הבנות שמחו סוף סוף שיש להן מרחבים! אחרי מנוחה קצרה יצאנו להסתובב ברחוב למטה. היה בערך 15:30 וגילינו שממש חם ולח אז אכלנו מגש פיצה, שתינו מיץ ועלינו על האוטו לכיוון מבצר רוזפה שמעל העיר.

העלייה הייתה קצת מתישה, כנראה גם בגלל החום, אבל בפסגה הייתה רוח נעימה ונוף מהמם של כל העיר, הנחלים והאגמים שלידה.

משם נסענו למפעל המסכות המפורסם. מסתבר שהמפעל היה כבר סגור אבל נכנסנו לראות את החנות והיה מרשים ביותר, מאוד צבעוני ועושה חשק למדוד את כל המסכות. הייתי עסוקה בעיקר באיילה שלא תיגע בשום דבר.

משם חזרנו למרכז העיר, הרחוב הראשי הומה באנשים, מסעדות וחנויות. אכלנו במסעדה שמפורסמת באוכל האותנטי והמקומי שלה, הופיע זמר מקומי ששר באלבנית והאוכל סך הכול היה טעים.

כשבאנו לשלם, פתאום לא מצאנו את הארנק (!!!) מזל שלפחות היה אפשר לשלם דרך הטלפון. ניסינו להיזכר מתי השתמשנו בארנק בפעם האחרונה וחזרנו לשם מהר בתקווה שיהיה לנו נס, ובאמת כך היה! הארנק נמצא ליד החנות של שיין שהיינו בה במדרחוב. המוכרים שמרו עליו וכל המזומן והכרטיסים נשארו בו. ממש השגחה מלמעלה! חזרנו לדירה עייפים ומרוצים.

כל ימי הטיול

• יום 1: נחיתה והתמצאות בטירנה
• יום 2:בין בונקרים, הרים ומבצרים עתיקים
• יום 3: מהשוק העירוני ההומה לבקתת הרים מקסימה ושקטה
• יום 4: מכנסייה עתיקה ועד אומגה מרגשת
• יום 5: שקודרה: יממה בעיר האלבנית השוקקת
• יום 6: טבע עוצר נשימה מאגם קומן לנהר שאלה, שייט, מוזיקה ואדרנלין
• יום 7: חמש מאות לק וחוויות של יום אחרון

פורסם ב:

• צפון אלבניה